הידוע והבלתי ידוע על יכולות הריפוי של הרפואה המשלימה 

הרפואה הקונבנציונלית והרפואה המשלימה מתבססות על יכולת הגוף לרפא את עצמו, הרופא או המטפל/ת ברפואה משלימה (ויש שיטות שבהן מטפל מוגדר כמורה) יודעים לארגן תנאים שחלקם מובן להם וחלקם לא מובן אך הוכח בעזרת מחקרים כמותיים המסייעים לריפוי. בהיותנו אנשים רציונליים אנו נמשכים ליכולת שהתפתחה ברפואה הקונבנציונלית לראות את הנעשה בפנים הגוף, חלק מהפרעות תפקודיות שהרפואה הקונבנציולית מזהה מטופלות ביתר הצלחה ברפואה המשלימה ולכן יותר ויותר רופאים מפנים אנשים להעזר ביכולות הריפוי של הרפואה המשלימה. זהו מצב חדש וחיובי לכל השותפים בו. אחת התוצאות המעניינות שלו הקשורה בעקיפין בשיטת פאולה היא ירידה ניכרת במספר הניתוחים לכריתת רחם שנעשים בעולם. נשים יודעות שצניחת רחם יכולה להסתדר בתרגול שיטת פאולה, פיזיותרפיה וכו, הן מקבלות את חוות הדעת של גניקולוגים ונעזרות בהערכה שלהם כדי לקבל טיפול מדויק יותר ממטפלים ברפואה משלימה. במציאות החדשה שנוצרה נוטים מקצת מהרופאים לא למהר ולהציע ניתוחים אלא לחפש פתרונות משלימים אשר מועילים גם למצב הגוף במקרה שניתוח היה הכרחי.

תנועה נעשתה במציאות זו סוג של רפואה מונעת, עידוד הליכה, שחייה ותרגולים שונים מומלצים על ידי רופאים כדי לעכב התפתחות מחלות כמו סוכרת, מחלות לב ובעיות גב. לעתים דרושה הכוונה לתנועה יעילה יותר מהתנועות שהאדם מורגל בהן. לימוד סגנונות הליכה ושחייה חדשים משנים לטובה את מצבם של אנשים רבים.

תנועות בהקשר של מאמר זה אינן רק אלו המתרחשות בעזרת השרירים המשורטטים הנראים לעין, תנועה כמו זו שמתרחשת במערכת העיכול ואיננו חשים אותה היא חלק בלתי נפרד מתהליך השינוי שהגוף עובר. טיפולים שונים ושיטת פאולה בינהם מעוררים התכווצות והתרחבות יעילים יותר מאלו שהיו במערכת העיכול לפני שהאדם החל בטיפול. יעילות ההתכווצות וההתרחבות שהיא התנועה הטבעית למערכת העיכול משפיעה לטובה הן על ספיגת המזון והן על תפקוד תקין של מערכת העיכול.

גוף האדם מתגבר בעצמו על מאכלים שאינם טובים לו בעזרת התרוקנות חריגה בצורתה אך כאשר נטייה לספיגת מזון משתבשת והאדם סובל מריפלוקס נדרשת עזרה של שרירים שבדרך כלל אינם משתתפים בתהליכי ספיגת המזון. במקרה של ריפלוקס שרירי הסרעפת ומערכת הנשימה יכולים לשפר את יעילות ההתכוצות וההתרחבות של צינור העיכול וכך לטפל בריפלוקס. משתמע אם כך שגם כשאין אנו יודעים מה הרקע לריפלוקס אנו יודעים כיצד לטפל בו. זוהי דוגמה חריגה משום שקשה לדעת כיצד שרירים טבעתיים רצוניים משפיעים לטובה על שריר טבעתי לא רצוני. לא תמיד ניתן לדעת אם השיפור חל משום שהפעלה מוגברת של השרירים שבקצוות צינור העיכול הם אלו שהפעילו את השוער טוב יותר או ששיפור הנשימה בסביבת צינור העיכול סייע לגוף יותר והעלה את יעילות ההתכוצות הפנימית.

תהליך דומה מתרחש גם בתנועת שלפוחית השתן שיכולה להשתבש מסיבות שונות, לדוגמה: צניחה של הרחם שנמצא מעל השלפוחית בגוף האישה עלולה להפריע להתרוקנות מלאה של השלפוחית. בהעדר התרוקנות מלאה משתבשות התחושות ונשים מרבות ללכת לשרותים בלי להגיע לתוצאה הרצויה. מאחר שרבים חוששים מאיבוד שליטה ההליכה המרובה לשרותים מפצה לעתים על איתותים מיותרים, אלא שללא הכוונה כמו העזרות בשרירים אחרים לצורך התרוקנות מלאה ריבוי הביקורים בשרותים מחליש את אמון האישה בגופה. סוג של טיפול שקשה לדעת כיצד הוא מתרחש הוא תרגול המיועד לשנות לטובה את מיקום הרחם ולהחזירו למקומו כדי שלא יפריע לתנועת ההתרחבות וההתרוקנות של השלפוחית.

מקצת מהכותבים על שיטת פאולה מזכירים את פתחי הגוף: הפה, האף, העיניים, האוזניים, צינור השתן ופי הטבעת כמערכת השרירים שתנועתה כיווץ והרפיה מארגנת שינויים הדרושים לגוף כשאחד מהשרירים נחלש. זו היא רשימה שניתן להתווכח עליה. מאחר שכל הכותבים מדגישים את הצורך בפעולה של השרירים הטבעתיים יחד כדי להגיע לשיפור התפקוד של שריר טבעתי שנחלש מן הראוי לשים לב לשרירים שתנועתם מצטרפת באופן קבוע לתנועת שרירי הפתחים ולעתים הם הגורם המעורר את תנועת שרירי הפתחים. דוגמה לשרירים כאלו הם שרירי כפות הידיים והרגליים. מגע בין כריות אצבעות הידיים וכמובן הלשון, איבר בעל השפעה ניכרת על תנועות הפה שאין לדעת אם הכותבים ומגדירי השרירים הטבעתיים לא מזכירים אותו בהיותו חלק מהפה או מסיבות אחרות.

הסטימולציה הנדרשת בתנועות שיטת פאולה כדי שהגוף כולו יפעל יחד היא מתנה שמקצת מהאנשים זכו בה ואחרים מתוך מעצורים הקשים לזיהוי או מתוך נתונים לא ידועים לא חשים את הקשרים המתהוים ולא מאפשרים לתנועות אלו להתרחש.

משמעות הדבר היא שהשינוי הגופני הנדרש אצל מי מהאנשים שהתנועות הכיווציות וההרפיות מתהוים אצלם יותר באיטיות שיכולת הגוף לעזור לעצמו זקוקה ליותר עזרה של המטפל.

במצבים רבים תנועות פתיחה וסגירה של העפעפיים, השפתיים, הנחיריים והצמדה והרחקה של אצבעות הידיים והרגליים דרושות יותר מתנועות כיווץ והרפיה שכן דרכם חשים מקצת מהאנשים את השרירים הטבעתיים ביתר יעילות ולעתים תנועות הפתיחה והסגירה  מעוררות הפעלה של אברים אחרים באופן שתנועות הכיווץ וההרפיה לא עוררו.